האינטרנט מבוסס על שילוב של פרוטוקולי TCP / IP ולמעשה מורכב ממיליוני שרתים ומחשבים המחוברים בכבלים וברשת אלחוטית.
לאינטרנט אין בסיס בית ומרכז בקרה אחד, המקטעים שלו מופצים בכל העולם, בעיקר במדינות מפותחות ומתורבתות. לפי הנתונים העדכניים ביותר, בשנת 2023 יותר מ-5.16 מיליארד אנשים משתמשים באינטרנט, שהם יותר מ-50% מאוכלוסיית העולם.
סוגי חיבור לאינטרנט
ניתן לחלק את כל האפשרויות הקיימות לחיבור לאינטרנט לשתי קבוצות: חיבורים קוויים ואלחוטיים. אז, הראשונים כוללים חוטי טלפון, זוגות מעוותים, כבלים קואקסיאליים וכבלי סיבים אופטיים, והאחרונים כוללים תקשורת רדיו, Wi-Fi, לוויין ואינטרנט סלולרי.
חיבורים קוויים
קצב העברת הנתונים הגבוה ביותר מסופק על ידי חיבורים קוויים, כאשר שרתים/מחשבים מחוברים ישירות זה לזה: ללא שימוש בתדרי רדיו, בדרך זו או אחרת בשימוש בכל סוגי התקשורת האלחוטית. שיטות חיבור קווי כוללות:
- חיוג, או גישה בחיוג. זה מתבצע דרך קווי טלפון, עם קצב העברת נתונים של לא יותר מ-60 קילו-ביט לשנייה. כרגע זה מיושן, אבל עדיין נמצא בשימוש בהתנחלויות מרוחקות שבהן אין אפשרות לנהל אינטרנט מהיר מלא.
- קו מנוי דיגיטלי אסימטרי (ADSL). גרסה משופרת של חיוג המהווה גשר בין טכנולוגיית חיוג ו-FTTB. לצורך פעולתו יש צורך בכבל טלפון, מודם ומפצל. מהירות קבלת הנתונים באמצעות ADSL מגיעה ל-24 מגה-ביט לשנייה, אך מהירות השליחה נמוכה בהרבה, מה שניתן לייחס לחסרונות העיקריים של טכנולוגיה זו.
- DOCSIS. משדר ומקבל נתונים באמצעות כבל טלוויזיה/קואקס. כרגע, הוא גם כמעט לא בשימוש, למעט כפרים נידחים ופאתי עירוניים. המהירות של אינטרנט כזה מגיעה ל-42 מגה-ביט לשנייה ויורדת באופן ניכר בזמן צפייה בטלוויזיה דיגיטלית. DOCSIS דורש גישה לכבל טלוויזיה ולמודם מיוחד.
- FTTB. כיום, סוג החיבור הנפוץ ביותר הוא באמצעות כבל סיבים אופטיים. מהירות האינטרנט מגיעה ל-1 גיגה-ביט לשנייה, עם אפשרות לחיבור נוסף של שירותי טלפוניה וטלוויזיה דיגיטלית.
- GPON. החיבור המהיר ביותר, אך עד כה - חיבור מעט נפוץ באמצעות כבל סיבים אופטיים. להפעלתו יש צורך במודם ONT מיוחד והנחת כבל ישירות לדירה/בית המשתמש (ללא מתג). מהירות ה-GPON מגיעה ל-2.5 גיגה-ביט לשנייה, והפינג כמעט אפסי.
חיבורים אלחוטיים
באשר לחיבורים האלחוטיים הזמינים למשתמשים, נתייחס אליהם:
- Wi-Fi. פועל במרחק של עד 300 מטרים, עם יכולת לחבר מחשבים ניידים, סמארטפונים, טאבלטים וציוד היקפי (כגון מדפסות) המצוידים במודולי Wi-Fi.
- אינטרנט סלולרי. הוא מסופק באמצעות מגדלים סלולריים ודורש תשלום מראש עבור חבילת שירותים. זה עובד הרבה פעמים לאט יותר מ-Wi-Fi, אבל עם כמעט 100% כיסוי בהתנחלויות גדולות ומחוצה לה (בכל מקום שיש מגדלי 3G, 4G ו-5G).
- אינטרנט לווייני. יכול לעבוד בשטח, שבו אין מתרגמי Wi-Fi ומגדלי סלולר. אבל הוא דורש ציוד יקר ויש לו את הפינג הגבוה ביותר - עד 250 אלפיות השנייה.
יש גם רדיו אינטרנט שפועל במרחק של עד 50 קילומטרים ממקור האות שמספק ספק שירותי האינטרנט. הנתונים מועברים ברדיו ונקלטים באנטנה המוצבת על גבעה או על גג בניין. זוהי אפשרות חיבור יקרה למדי, המשמשת רק כמוצא אחרון.
איזו מהירות אינטרנט אתה באמת צריך
הכלל "כמה שיותר יותר טוב" לא ממש עובד כאן, שכן על כל 50-100 מגה-ביט מיותרים לשנייה אתה צריך לשלם הרבה, לפעמים הרבה פעמים.
לכן, חשוב למצוא דרך ביניים המתאימה לך. לדוגמה:
- 2 Mbps מספיקים כדי לצפות בסרטון SD 480p.
- 5Mbps מספיקים לצפייה בווידאו 720p HD.
- 10 Mbps מספיקים לצפייה בווידאו Full HD ב-1080p.
- 30 Mbps מספיקים לצפייה בווידאו Ultra-HD ב-2160p.
בהתחשב בכך שרוב הספקים מציעים מהירות אינטרנט ביתית של 50 מגה-ביט לשנייה, זה מספיק לצרכים של מספר אנשים (משפחה), ויותר ממספיק לאדם אחד. יש צורך במהירויות גבוהות יותר רק עבור מומחים שעובדים עם מערכי נתונים גדולים או משדרים וידאו זורם בפורמט 4K.
